גודל הטקסט
בגמרא כתוב על חמור שלא רצה לאכול, גם כשהיה רעב. בעלי האכסניה ניסו הכול, ובסוף הבינו מה חסר.
הסיפור מופיע במסכת חולין, דף ז' עמוד ב. רבי פנחס בן יאיר היה בדרך לפדיון שבויים, כלומר לעזור לשחרר אנשים שנתפסו. בדרך הוא הגיע לאכסניה. בעלי האכסניה הניחו שעורים לפני החמור שלו, והחמור לא אכל.
הם ניפו את השעורים במסננת, והחמור לא אכל. הם הפרידו את המוץ בידיים, והחמור עדיין לא אכל. הם לא הבינו מה קרה.
אמר להם רבי פנחס: "אולי השעורים האלה לא מעושרות?" מעשרות הם חלק מהיבול שהתורה מצווה להפריש. כך כתוב: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (דברים י"ד, כ"ב). בעלי האכסניה הפרישו מעשרות מהשעורים, והחמור אכל.
ואז אמר רבי פנחס: "הנה בהמה מסכנה שהולכת לעשות את רצון בוראה, ואתם מאכילים אותה אוכל שלא הפרישו ממנו מעשרות?"
בגמרא מזכירים את הסיפור הזה כדוגמה לכך שהקדוש ברוך הוא לא נותן שתצא תקלה אפילו מהבהמה של צדיקים.
המסר של הסיפור: כשהולכים לעשות דבר טוב, שמים לב שגם הדברים הקטנים שסביבנו מסודרים כמו שצריך.
שאלה לשולחן השבת: איזה דבר קטן צריך להכין לפני שמתחילים מצווה, למשל לפני שבת?