גודל הטקסט
מישהו שולח מתנה של אבנים טובות, ובאמצע הדרך הארגז מתמלא בעפר. מה עושים? נחום איש גם זו ידע מה להגיד.
הסיפור כתוב בגמרא, במסכת תענית דף כ"א עמוד א. הגמרא מסבירה למה קראו לו "איש גם זו": כל דבר שקרה לו, הוא היה אומר "גם זו לטובה".
פעם אחת רצו היהודים לשלוח מתנה לבית הקיסר. שאלו: מי ילך? ילך נחום איש גם זו, כי הוא רגיל בניסים. שלחו בידו ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות. בדרך הוא לן באכסניה אחת. בלילה קמו בעלי האכסניה, לקחו את האבנים הטובות ומילאו את הארגז בעפר.
כשנחום הגיע ופתחו את הארגז, כולם ראו שהוא מלא עפר. המלך כעס מאוד. הוא חשב שהיהודים צוחקים עליו, ורצה להעניש את כל השליחים. ונחום? הוא אמר: "גם זו לטובה."
ואז קרה משהו מפתיע. אליהו הנביא בא והופיע לפני המלך כאחד משריו. הוא אמר: "אולי זה העפר של אברהם אבינו? כשאברהם זרק עפר, הוא הפך לחרבות, וכשזרק קש, הוא הפך לחצים." כך כתוב אצל הנביא: "יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ" (ישעיהו מ"א, ב').
היתה שם מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. לקחו מהעפר, ניסו אותו, וכבשו אותה. אחרי זה הכניסו את נחום אל בית האוצרות, מילאו את הארגז שלו באבנים טובות ומרגליות, ושלחו אותו חזרה בכבוד גדול.
המסר של הסיפור: כשקורה משהו שלא רצינו, אפשר להגיד "גם זו לטובה", ולחכות לראות מה יקרה בהמשך.
שאלה לשולחן השבת: זוכרים משהו שנראה רע בהתחלה, ואחר כך התברר שיצא ממנו משהו טוב?