גודל הטקסט
שני חכמים הלכו לבקש גשם מאדם פשוט, ובשדה הוא לא ענה להם כשברכו אותו. אחר כך ראו אותו עושה עוד דברים מוזרים, ובסוף הוא הסביר את כולם.
הסיפור כתוב במסכת תענית, דף כ"ג עמוד א ועד עמוד ב. אבא חלקיה היה נכד של חוני המעגל. כשהעולם היה צריך גשם, החכמים שלחו אליו שיבקש רחמים, והגשם ירד. פעם אחת הם שלחו שני חכמים. הם לא מצאו אותו בבית, ומצאו אותו בשדה כשהוא עודר. הם ברכו אותו לשלום, והוא לא ענה.
בערב הוא אסף עצים. את העצים והמעדר שם על כתף אחת, ואת הגלימה על הכתף השנייה. כל הדרך הלך בלי נעליים, אבל כשהגיע למים נעל אותן. כשהגיע לקוצים, הרים את הבגדים. בבית הוא ישב ואכל לחם, ולא הזמין את החכמים לאכול. לילד הגדול נתן פרוסה אחת, ולקטן נתן שתיים.
אחר כך עלה אבא חלקיה לגג והתפלל לגשם, ועננים התחילו להתקבץ. החכמים אמרו לו: "אנחנו יודעים שהגשם בא בזכותך. תסביר לנו את מה שעשית."
הוא הסביר: "אני פועל שכור ליום אחד, ולא יכולתי להפסיק את העבודה לענות לכם. את הגלימה שאלתי כדי ללבוש, ולא כדי לשים עליה עצים. בדרך אני רואה איפה אני דורך, ובמים אני לא רואה. את הרגל שנשרטת בקוצים אפשר לרפא, ואת הבגד הקרוע אי אפשר. לחם לא היה מספיק לאורחים, ולא רציתי להזמין בלי שיהיה לי מה לתת. הילד הקטן יושב ולומד, ולכן הוא רעב יותר מהגדול."
המסר של הסיפור: ענווה ושקט. אבא חלקיה עשה הכול בצורה מחושבת, ולא חיפש כבוד.
שאלה לשולחן השבת: איזה דבר קטן אפשר לעשות בשקט, בלי שאף אחד יידע שזה אתם?