גודל הטקסט
ההמלצה המרכזית של מיכל כרמי, מרצה ומנחת חוגי הורים, במאמר מינואר 2023: לא להפוך לשופט. הורים לא תמיד יודעים מה קרה לפני הריב ובמהלכו, ולכן עדיף שלא יכריעו מי צודק. עוד היא ממליצה להגיב באופן שווה לכל הילדים, מתוך הבנה שכולם מעורבים.
כרמי מדגישה שריב מדי פעם הוא טבעי, ושגם היכולת לפתור אותו בנעימות היא מיומנות שמתפתחת. לדבריה, ההורים צריכים להתחיל מהאמונה שהילדים לא רוצים לריב, רוצים להסתדר ויכולים לעשות זאת. ועוד היא מציעה ליצור תשומת לב חיובית בבית: לשאול את הילדים ממה נהנו הכי או מה הדבר המשמח שהם זוכרים.
מנוחה פוקס, סופרת ויועצת זוגית ומשפחתית, כתבה בספטמבר 2015 רשימה מעשית. הנה כמה מהצעדים:
מניעה. לזהות מראש סימנים של התלקחות, למשל ילד עצבני שחזר מבית הספר, ולהרגיע אותו או להסיט את תשומת הלב לפני שהמריבה מתחילה.
להקשיב לתלונות. כששומעים הלשנה, כדאי להקשיב ברצינות ולהבין מה קורה, בלי לנסות לפתור הכול. ההקשבה לבדה מפחיתה את הצורך להוציא כעס על האח.
לגשר ולא לשפוט. אם זה לא עובד, להפריד בין הילדים ולהעביר את תשומת הלב לנושא אחר.
להימנע מהשוואות. לא להשוות בין הילדים ולא להעדיף ילד אחד על פני האחר.
דוגמה אישית. הורים שמנהלים ויכוחים ביניהם בכבוד, בקול שקט ובסגירת חשבון באותו יום, מלמדים את הילדים איך מתמודדים עם מחלוקת.
מחילה לפני השינה. פוקס מציעה לשלב בקריאת שמע עם ילדים קטנים את המילים על מחילה למי שהכעיס.
עוד היא ממליצה להתאים את הבית לגילאים שונים ולתת לכל ילד מרחב או זמן משלו.
שתי הכותבות הן מרצה ומנחת חוגי הורים וסופרת ויועצת זוגית ומשפחתית, והעצות הן כלליות. אם הריבים בבית חריפים או כוללים אלימות מתמשכת, כדאי לפנות ליועץ חינוכי, לפסיכולוג או לגורם מקצועי אחר שמתאים למשפחה.
תמונה: LakshanaRamasamy, נחלת הכלל (CC0), דרך ויקישיתוף.