גודל הטקסט
יעל רשף, מאמנת אישית לזוגיות ושדכנית ותיקה, אמרה בפודקאסט "בואו נדבר על דייטים" (שמחה ברנס), לפי דיווח מיולי 2026, שהיא מסרבת לבקשות של הורים לשדך את ילדם בלי שידע. לדבריה, היוזמה צריכה לבוא מהילדים כשהם מוכנים.
עוד כמה עצות שהיא מביאה להורים:
להיות טבעיים וכנים. אם הילד מספר על התנהגות שמדליקה נורה אדומה, מותר ואף רצוי לומר זאת בפתיחות. תקשורת כנה, לדבריה, היא הכנה טובה לזוגיות.
לא להתערב בתחרות בין אחים. כשיש כמה רווקים בבית, רשף ממליצה לא לנסות לסדר את היחסים ביניהם, אלא לתת להם מרחב ולהאמין ביכולתם.
להפנים שחתונה אינה הכול. העיקר, כך היא אומרת, שהילד ישמח ויהיה לו טוב בחיים.
להבחין בין דאגה ללחץ. רשף מציעה להורים להישאר באכפתיות ולא בלחץ. אם הדאגה משתלטת, היא ממליצה להורה לפנות לאימון או לטיפול עבור עצמו, כדי לשחרר את הילד.
מאמר אחר, שהתפרסם ביוני 2013 (ולכן בן כמה שנים), עוסק בשאלה כמה להתייחס לסביבה. המאמר מחלק את הסביבה למשפחה בסיסית, משפחה מורחבת ושכנים, ידידים ומכרים. הוא מציין שההורים לרוב חרדים, ושהלחץ שלהם עלול להביא לדברים פוגעים, ובכל זאת יש לשמור על כבודם גם בתוך ויכוח, ולנסות להבין אותם, שכן הם חשופים ללחץ הסביבה ולצער של שידוך מתעכב שנחשף בפני הכול.
לגבי "הדודות הטובות", כלומר קרובים וידידים בעלי כוונות טובות, המאמר אומר שלרוב הן לא עמדו במצב דומה, ולכן הן עלולות לייחס עיכוב לבררנות. הוא ממליץ להתייחס אליהן בחמלה ולא לשפוט את דבריהן. עוד הוא מציין שהיכולת לא לתת לדברים לעבור דרך האוזן נרכשת בתרגול.
שני המקורות אינם מציבים כללים נוקשים. הם רעיונות כלליים, ואינם מחליפים ייעוץ מקצועי או שיחה עם רב או שדכן שהמשפחה סומכת עליו.
תמונה: Silar, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.