גודל הטקסט
האחים עומדים לפני שליט מצרים ולא יודעים שזה אחיהם יוסף. יהודה מתקרב ומציע הצעה אמיצה. הוא רוצה להישאר עבד במקום בנימין, הקטן שבאחים, כדי שבנימין יחזור לאבא. כך כתוב בבראשית מ"ד, ל"ג: "יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי".
ואז יוסף כבר לא מצליח להחזיק את עצמו. בפרק מ"ה, פסוק א', כתוב: "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק". הוא מבקש שכל המצרים שנמצאים לידו ייצאו החוצה, כך ששום אדם זר לא נשאר איתו ברגע שהוא מגלה את עצמו לאחיו. אחר כך הוא בוכה בקול, עד ש"וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם" (פסוק ב').
ועכשיו המשפט הגדול: "אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי" (פסוק ג'). האחים לא יכולים לענות, כי "נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". הם בהלם. מי היה מצפה?
יוסף רואה את זה ואומר להם: "גְּשׁוּ־נָא אֵלַי" (פסוק ד'), בואו קרוב אליי. הם מתקרבים, והוא חוזר ואומר: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה".
מה יוסף אומר אחר כך? לא כעס, אלא הרגעה: "אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (פסוק ה'). יוסף מסביר שהוא רואה בכל מה שקרה דרך שבה אפשר להציל אנשים מהרעב.
ואז הוא מחבק את בנימין, בוכה, ומנשק את כל אחיו, ורק "אַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ" (פסוק ט"ו). עכשיו הם כבר מסוגלים לדבר.
יוסף שולח עגלות מצרים כדי להביא את אבא יעקב, וכשיעקב רואה אותן, כתוב: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (פסוק כ"ז). הוא מתמלא כוח.
שאלה לשולחן השבת: יוסף יכול היה להישאר כועס על האחים. מה עזר לו, לדעתכם, להגיד "אל תעצבו"? ומה אנחנו יכולים לעשות כשמישהו מבקש סליחה?
תמונה: Roland zh, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.