גודל הטקסט
פרעה, מלך מצרים, חלם חלום מוזר. בחלום הוא עומד על שפת היאור, הנהר הגדול של מצרים, ופתאום עולות מהמים שבע פרות. בבראשית מ"א, ב' כתוב עליהן: "יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר", כלומר יפות ושמנות.
אחריהן עולות עוד שבע פרות, ואלה שונות מאוד: "רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר" (פסוק ג'). ואז קורה הדבר המפתיע. הפרות הרזות אוכלות את השמנות, ופרעה מתעורר (פסוק ד').
פרעה נרדם שוב וחולם חלום שני. הפעם הוא רואה שיבולים, החלק בראש הצמח שעליו גדלים גרעיני החיטה. "שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת" (פסוק ה'), ואחריהן שבע שיבולים דקות. הדקות בולעות את הטובות.
בבוקר פרעה מודאג. הוא קורא לכל חכמי מצרים, אבל הפסוק אומר: "וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (פסוק ח'). אז שר המשקים נזכר ביוסף, ויוסף ממהר לצאת מבית האסורים, "וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר" (פסוק י"ד).
יוסף לא אומר "אני יודע". הוא אומר: "בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (פסוק ט"ז). הפתרון שלו: שבע הפרות הטובות הן שבע שנים, וגם שבע השיבולים הטובות הן שבע שנים (פסוק כ"ו). קודם יבואו שבע שנות שובע, ואחריהן שבע שנות רעב (פסוקים כ"ט ו-ל').
ויוסף לא עוצר בפתרון. הוא מציע תוכנית: למצוא "אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (פסוק ל"ג), ולאסוף אוכל בשנות השובע: "וְיִצְבְּרוּ־בָר תַּחַת יַד־פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ" (פסוק ל"ה). האוכל יחכה "לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ" (פסוק ל"ו), למען שנות הרעב.
התוכנית מוצאת חן בעיני פרעה, והוא אומר ליוסף: "אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (פסוק ל"ט).
שאלה לשולחן השבת: יוסף היה יכול רק לפתור את החלום ולסיים. למה לדעתכם הוסיף גם תוכנית? מתי גם אתם הצעתם עזרה שלא ביקשו מכם?
תמונה: A S M Jobaer, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.