גודל הטקסט
לילדים בליווי מבוגר. זמן: כ-10 דקות. ניסוי ב' כולל מים רותחים, ולכן את החלק הזה עושה מבוגר בלבד, והילדים צופים.
איך נוצר גשם? מים מתחממים ועולים כאדים. בגובה הם נפגשים באוויר קר, מתעבים לטיפות קטנות, והטיפות מצטברות לענן. כשהענן נעשה כבד מדי, הטיפות נופלות. אפשר לראות את זה בבית בשני ניסויים.
**ניסוי א': ענן קצף וטיפות צבעוניות**
הניסוי מתוך מסמך של מחוז סן דייגו שבארצות הברית.
מה צריך: צנצנת זכוכית שקופה, מים, קצף גילוח, צבע מאכל ופיפטה (או טפטפת).
1. ממלאים את הצנצנת בערך בשני שלישים במים.
2. מבוגר מרסס על פני המים שכבת קצף גילוח. זה הענן.
3. בקערה קטנה מערבבים מעט מים עם צבע מאכל.
4. מטפטפים את המים הצבועים על הענן, טיפה אחרי טיפה, ומחכים.
מה רואים? הטיפות הצבועות מכבידות על ה"ענן", והצבע אמור לעבור דרכו ולרדת אל המים, כמו גשם שיורד מענן.
למה זה קורה? הקצף מדמה ענן, והמים הצבועים הם הטיפות שמצטברות בו. כשיש יותר מדי מים בענן, הוא כבר לא יכול להחזיק אותם.
אזהרה: קצף גילוח אינו אוכל. לא טועמים, לא נוגעים בעיניים, ושוטפים ידיים בסוף.
**ניסוי ב': גשם שנוצר מאדים (המים הרותחים: למבוגרים בלבד)**
הניסוי מבוסס על הסבר מ-15 באוקטובר 2020 של רמי שלהבת ממכון דוידסון. כמות המים לא צוינה.
מה צריך: צנצנת זכוכית עמידה לחום, מעט מים רותחים, צלוחית (צלחת קטנה) מלאה בקוביות קרח.
1. למבוגרים בלבד: מבוגר שופך מעט מים רותחים לצנצנת. הילדים מתרחקים מהמים החמים ומהאדים.
2. המבוגר מכסה את פתח הצנצנת בצלוחית עם קרח. הילדים יכולים להכין את קוביות הקרח.
3. מחכים ומסתכלים מהצד, בלי לגעת: האדים עולים, פוגשים את החלק הקר של הצלוחית, מתעבים ויורדים בחזרה כטיפות.
שלהבת מציע לשפר את הניסוי: להוסיף למים הרותחים כמה טיפות תרכיז פטל. הצבע והסוכר לא מתאדים עם המים, ולכן הגשם שיורד נשאר שקוף והטיפות לא מתוקות. אפשר לבדוק את זה ביחד, בעין בלבד.
**מה למדנו?**
בניסוי הראשון ראינו איך ענן נעשה כבד וגשם יורד ממנו. בניסוי השני ראינו את כל המסלול: מים חמים נהפכים לאדים, אדים קרים נהפכים לטיפות. זה בדיוק המסלול של הגשם האמיתי, רק בקטן.
**שאלה לחשיבה:** למה לדעתכם הגשם בניסוי השני נשאר שקוף, גם כשהמים בצנצנת אדומים?