גודל הטקסט
הסיפור הראשון מופיע בגמרא במסכת יומא, דף לה עמוד ב. הלל הזקן היה אדם עני מאוד, והרוויח בכל יום חצי דינר. מחצית מהסכום נתן לשומר בית המדרש כדי להיכנס, ובמחצית השנייה פרנס את משפחתו.
יום אחד לא מצא עבודה, והשומר לא הניח לו להיכנס. הלל לא ויתר. הוא טיפס על הגג, ישב על פתח הארובה שבגג ושמע משם את דברי התורה של שמעיה ואבטליון. היה זה ערב שבת, בתקופת טבת (ימי החורף), ושלג ירד עליו.
בבוקר שמעיה הבחין שבית המדרש חשוך מהרגיל. הם הביטו למעלה וראו דמות אדם בארובה, ומצאו אותו מכוסה בשלג, בגובה של שלוש אמות. הם הוציאו אותו, רחצו אותו וסכו אותו והושיבו אותו ליד המדורה. הם אמרו שראוי הוא שיחללו עליו את השבת. הגמרא מוסיפה שכשאדם עני בא לדין ואומר שלא למד תורה כי היה עני וטרוד בפרנסה, שואלים אותו: "כלום עני היית יותר מהלל?"
הסיפור השני במסכת שבת, דף לא עמוד א. אדם שאינו יהודי בא אל שמאי ואמר שיגייר אותו בתנאי שילמד אותו את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת. שמאי דחה אותו באמת הבנאים שהייתה בידו. האיש הלך אל הלל, והלל קיבל אותו. הלל אמר לו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זו כל התורה, וכל השאר פירוש. לך ולמד.
מה אפשר לדבר עם הילדים?
למה הלל לא ויתר? מה אנחנו עושים כשמשהו חשוב לנו וקשה להגיע אליו?
איך נראה הכלל של הלל בכיתה או בחצר? אפשר לתת דוגמה אחת לילד: לא לקרוא לחבר בשם שלא הייתי רוצה שיקראו לי.
הערה: שני הסיפורים מופיעים בתלמוד הבבלי עצמו. מי שרוצה ללמוד אותם בגרסה המלאה, מוזמן לפתוח את הגמרא עם מורה או רב.
תמונה: Shaofr, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.