גודל הטקסט
ההזכרה הראשונה של יהודים בגיברלטר מתוארכת ל-1356, בימי השלטון המוסלמי, כשהקהילה ביקשה לגייס כופר לשחרור יהודים שנתפסו בידי שודדי ים ברבריים. ב-1474 מכר דוכס מדינה סידוניה את גיברלטר לקבוצת אנוסים בראשות פדרו דה הררה, ולפי המסופר גורשו כ-4,350 יהודים בתום שנתיים.
אחרי כיבוש הסלע בידי הבריטים ב-1704 עודדו הבריטים סוחרים יהודים מטטואן שבמרוקו להביא אספקה. מ-1705 בערך התפללו בבתים פרטיים או במחסן, שחלק רואים בו בית הכנסת הראשון תחת השלטון הבריטי. אמנת אוטרכט (1713) אסרה על יהודים ומוסלמים להתגורר שם, אך הבריטים התעלמו. ב-1717 גורשו היהודים, ושבו כשהאספקה ממרוקו נעשתה הכרחית. אמנה עם סולטן מרוקו ב-1721 התירה לנתיני מרוקו היהודים והמוסלמים להתיישב, ב-1729 נעשתה השהייה חוקית, ובישיבה קבע התירו ב-1749. אז הפך יצחק ניטו לרב הראשון של הקהילה, וייסד את בית הכנסת "שער השמים".
יש גם את בית הכנסת "נפוצות יהודה" (1781) ואת בית הכנסת אבודרהם (1820). כל בתי הכנסת בגיברלטר אורתודוקסיים. בפרסומים השונים מופיעים תאריכים שונים בכמה מהמקרים: למשל, אצל "עץ חיים" מצוין 1759, ואצל נפוצות יהודה קהילה שנוסדה ב-1800 בידי סוחרים הולנדים. התאריכים אינם מתיישבים, ולכן כדאי להתייחס אליהם כאל גרסאות. "שער השמים" יושב באתרו הנוכחי מאז 1912.
האוכלוסייה: ב-1753 היו 575 יהודים מתוך כ-1,800 אזרחים. ב-1777, 863. ב-1805 היוו היהודים כמחצית מהאוכלוסייה. השיא היה ב-1878, 1,533 יהודים, ששלטו ברוב המסחר הקמעונאי. ב-2001 חיו 584 יהודים, כ-2% מהאוכלוסייה. על גודל הקהילה היום אין הסכמה. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: כ-750 איש, 885 וכ-600. לפי הדיווחים הקהילה גדלה בכמעט 25% בין 2008 ל-2011. מצוין גם שכמעט כולם ספרדים ממוצא מטטואן, ושחנויות יהודיות ברחוב הראשי סגורות בשבת.
תמונה: Bjørn, CC BY-SA 2.0, דרך ויקישיתוף.