גודל הטקסט
לשופר אין כפתורים, אין מקשים ואין חורים לאצבעות. איך אפשר בכל זאת להוציא ממנו צלילים שונים?
התשובה: בעזרת השפתיים. מי שתוקע בשופר מרטיט את שפתיו ונושף דרך החור, וזה מרעיד את עמוד האוויר שבתוך השופר. זה דומה לנגינה בכלי נשיפה ממתכת באירופה. כמו בחצוצרת ציד פשוטה, אין בשופר שום דרך מכנית לשנות את גובה הצליל, ולכן התוקע משנה אותו בעזרת צורת השפתיים.
והחלל שבפנים? הוא לא אחיד, ובגלל זה הצלילים שבשופר שונים מאלה של כלי רגיל. המרווחים בין הצלילים יכולים להיות קטנים, בגודל של רביעית, או גדולים, בגודל של שישית.
מאיזה חומר עושים שופר? ברוב המקרים מקרן של בעל חיים מהמשפחה של הבקר והכבשים, וקרן של איל נחשבת עדיפה. במסורות מסוימות משתמשים גם בקרן של יעל או בקרן של קודו. בתימן עושים שופר מקרן קודו, והצליל שלו עמוק ומהדהד. אי אפשר לעשות שופר מקרני אייל, כי הן עצם מוצקה שאי אפשר לחלל.
איך הופכים קרן לשופר? בקרן יש שכבה חיצונית קשה, ליבה של עצם וסחוס ביניהן. מוציאים את הסחוס, ונשארת קרן חלולה. מחממים אותה כדי שתתרכך, ואז אפשר לשטח ולעצב אותה. לבסוף עושים חור מהקצה אל החלל הטבעי. בשופר ספרדי יש לרוב פומית מגולפת, ובשופר אשכנזי בדרך כלל אין.
השופר מוזכר בתנ"ך כמה פעמים. למשל במעמד הר סיני (שמות י"ט), ביובל (ויקרא כ"ה, ט) ובכיבוש יריחו (יהושע ו'). היום תוקעים בו בעיקר בראש השנה, בחודש אלול ובסוף יום כיפור.
אתגר: נסו לזמזם עם השפתיים בלי מילים, ולשנות את הצליל רק בעזרת צורת השפתיים. מה אתם שומעים כשהשפתיים צרות, ומה כשהן רחבות יותר?
תמונה: Yuvalr, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.