גודל הטקסט
בתפילה אנחנו אומרים "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". אבל מאיפה הגשם בא? בואו נלווה טיפת מים אחת במסע שלה.
השמש מחממת את הים, את האדמה ואת העלים. חלק מהמים הופכים לאדים, גז שלא רואים. זה נקרא התאדות. גם צמחים משחררים מים לאוויר. התורה מספרת על זה כבר בבראשית ב', ו': "וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כׇּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה".
האדים עולים למעלה, ושם האוויר קר יותר. כשיש באוויר יותר אדים ממה שהוא יכול להחזיק בטמפרטורה הזאת, האדים חוזרים להיות טיפות מים קטנות. זה נקרא התעבות. הרבה טיפות כאלה ביחד נראות לנו כענן.
כשהטיפות בענן מתחברות והופכות כבדות, כוח המשיכה מוריד אותן לארץ כגשם, כשלג או כברד. המים זורמים לנחלים, חלק נספג באדמה, וחלק מגיע בסוף לים. כמעט כל המים בעולם נמצאים באוקיינוסים, ומשם המסע מתחיל מחדש.
גם בספר קהלת, א', ז', יש פסוק על מים שחוזרים: "כׇּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת". הנחלים זורמים לים, והמים שבים ללכת שוב.
ומה בתפילה? בשולחן ערוך אורח חיים קי"ד, א', כתוב שמתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת מוסף של שמיני עצרת, היום טוב האחרון של החג, ואומרים אותו עד תפילת מוסף של היום הראשון של פסח. בגמרא, במסכת תענית דף ב', רבי יוחנן אומר ששלושה מפתחות יש רק בידי הקדוש ברוך הוא, ואחד מהם הוא מפתח הגשמים.
שאלה לשולחן השבת: אם טיפת מים עושה מסע מהים לענן ולנחל, מה אתם חושבים כשאתם אומרים בתפילה "מוריד הגשם"?
תמונה: Sheba_Also, CC BY-SA 2.0, דרך ויקישיתוף.

מקורות וקישורים

הכתבה הבאה ←ארץ ישראל לילדים: הכותל המערבי, חומה מאבני ענק בלב ירושלים