גודל הטקסט
האותיות על הסביבון לא התחילו כראשי תיבות של "נס גדול היה שם". הן התחילו במשחק סביבון אירופי.
הסביבון הוא גרסה יהודית של צעצוע שנקרא "טיטוטום", סביבון שהיה מוכר באירופה ובאמריקה הלטינית. על הצעצוע הזה היו אותיות לועזיות שהזכירו את חוקי המשחק. כשיהודים אימצו את המשחק, החליפו את האותיות באותיות עבריות, שהתכוונו למילים ביידיש.
מה הן? נון היא "נישט", כלומר כלום, והשחקן לא עושה דבר. גימל היא "גאנץ", כלומר שלם, והשחקן לוקח את כל הקופה. הא היא "האלב", חצי, והשחקן לוקח חצי. ושין היא "שטעל אריין", כלומר שים פנימה, והשחקן מוסיף אחד לקופה.
ורק אחר כך, כשהמשחק נכנס לחגיגות החנוכה, התחילו לקרוא את האותיות כראשי תיבות של "נס גדול היה שם". זו השערה עממית, והיא נקשרה לסביבון בדיעבד. בישראל, באות האחרונה משתמשים בפ' במקום בש', וזה "נס גדול היה פה".
איך משחקים? כל שחקן מקבל מספר שווה של חפצים, בדרך כלל עשרה עד חמישה עשר: מטבעות שוקולד, פרוטות או צימוקים. כל אחד מניח אחד בקופה. אחר כך מסובבים את הסביבון בתור, ועושים לפי האות שנחתה למעלה. כשהקופה ריקה או נשאר בה אחד, כולם מוסיפים שוב.
יש גם סיפור שמספרים על הסביבון: שבימי היוונים למדו יהודים תורה בסתר, וכשהאויבים התקרבו הוציאו סביבונים. המסורת הזו תועדה לראשונה ב-1890, ושהיא מוצגת כמסורת ולא כאירוע שהוכח.
אתגר: סובבו סביבון על השולחן ונסו לנחש מראש איזו אות תיפול. אחרי עשר סיבובים, איזו אות יצאה הכי הרבה פעמים? רשמו את התוצאות.
תמונה: LakshanaRamasamy, נחלת הכלל (CC0), דרך ויקישיתוף.