גודל הטקסט
בני ישראל הם הקהילה היהודית הגדולה במומבאי (בומביי לשעבר) שבהודו. חיו בעיר כ-3,500 יהודים ב-2020, ו-99% מהם מבני ישראל. לפי מסורת הקהילה, אבותיהם ברחו מיהודה בימי רדיפות אנטיוכוס אפיפנס, ושרדו ספינה שנטרפה ליד הכפר נבגאון, כ-32 ק"מ דרומית למומבאי. מספר הניצולים מוזכר בנוסחים שונים, ובהם ארבעה עשר: שבעה גברים ושבע נשים. בדיקות גנטיות נכון ל-2005 מצביעות על מוצא במזרח התיכון.
את המסורת על חיי יהדות מסודרים מייחסים לדוד ראחבי, יהודי מקוצ'ין. מתי הגיע נתון במחלוקת: לפי המסורת, בשנת 1000 או 1400, ולפי חלק מההיסטוריונים במאה ה-18. ב-1796 נבנה בית הכנסת הראשון של הקהילה בבומביי, ביוזמת דיוואקר.
מספר בני ישראל גדל עם השנים: כ-6,000 בשנות ה-30 של המאה ה-19, וכ-10,000 בתחילת המאה ה-20. בשיאם, ב-1951, הם מנו כ-20,000 (בפרסום אחר מופיע 1948).
אחרי העצמאות של הודו ב-1947 ואחרי הקמת מדינת ישראל ב-1948 עזבו רבים, בעיקר לישראל. מספרם ירד מ-20,000 ב-1951 ל-16,000 ב-1961, ול-5,500 ב-1971.
כיום יש בהודו כ-5,000 יהודים (בפרסום אחד מוזכר גם מפקד של 4,429, בלי ציון שנה), ובמומבאי כ-3,500. הפרסומים אינם מסכימים לגמרי, ולכן כדאי לראות בנתונים סדר גודל ולא מספר מדויק.
יש להזכיר גם את הקהילה הבגדאדית. המהגר הידוע הראשון, יוסף סמח, הגיע לסוראט ב-1730, ורוב הקהילה עברה אחר כך לבומביי. היא הפכה לאחת הקהילות המשגשגות בעיר, וחלק מחבריה היו פילנתרופים. יהודי בגדאד הטילו ספק ביהדותם של בני ישראל.