גודל הטקסט
מה נשמע בבית הכנסת הבגדאדי? התשובה מפוזרת בין חוקרים, בעלי מסורת ומוזיקאים, והיא אינה אחידה. שתי נקודות מוצא מרכזיות במחקר הן הכרך השני של ״אוצר נגינות ישראל״ של אברהם צבי אידלסון, שהוקדש ליהודי בבל ויצא לאור ב־1923, וספרו של עמנון שילוח על המסורת המוזיקלית של יהודי עיראק משנת 1983. מרגרט קרטומי, שחקרה את הקהילה הבגדאדית בסינגפור, מסכמת את שניהם: הלחנים נמסרו בעל פה, ונרשמו והוקלטו לראשונה בשנות העשרים, ושילוח מצא אותם יציבים להפליא לאורך שישים השנים שהפרידו בין האוספים.
על שאלת היחס למוזיקה הסובבת חלוקים המקורות. לפי קרטומי, אידלסון לא מצא בשירה הליטורגית השפעה פרסית או ערבית, והגביל את ההשפעה הערבית למוזיקה שמחוץ לבית הכנסת. שילוח, כפי שמצטטת אותו גליה בן־מרדכי, כותב שהליווי הכלי בשירה היהודית שמחוץ לתפילה הקל על הנגנים היהודים לאמץ את מוזיקת האמנות שסביבם ולהתאימה לטקסטים קדושים. ואילו יחזקאל קוג׳מן קובע במאמרו שהמוזיקה הדתית היהודית והמוסלמית פועלות לפי אותם כללי מקאם.
גם דמות החזן ראויה לתשומת לב. בן־מרדכי מתארת את שליח הציבור בעיראק כזקן נכבד, לעתים קרובות מתנדב ולא בעל מקצוע, ומציינת שבשבת ובימים הנוראים נשמעה התפילה ללא כלים. קוג׳מן מוסיף שזמרי מקאם יהודים שימשו עוזרי חזן בראש השנה וביום הכיפורים, וכי זכי מוראד נסע מדי יום כיפור לירושלים כדי לשמש חזן. הוא מספר גם על הקלטותיו של שלמה מועלם, שאותו הוא מכנה גדול החזנים העיראקים בישראל: הוא העבירן לחמישה תקליטורים, וזמר המקאם חמיד אל־סעדי מיין את היצירות לפי מקאמים.
בקריאת התורה הדיוק הוא לב העניין. ״קונטרס הערות על מסורת יהודי בבל בקריאת התורה״, הרושם את תורתו של ר׳ יוסף עזרא זליכה מפרדס כץ, כולל לוח טעמים לפי מנהג בבל, פרק על ההגייה ורשימת הפסקים בשתי גרסאות. שם נדונות גם ההפטרות, ובהן הפטרת פרשת שמות, שבה מנהג עיראק שונה מרוב הקהילות. על הניגון עצמו נמסר שיש שני לחנים עיראקיים: הבגדאדי, הקרוב לסורי, ולחן ממוצול שהשתמר בעיקר בתפוצות, במיוחד בהודו. יש המשערים שלחן מוצול הוא הקדום, ושהבגדאדי הגיע מסוריה עם מינויו של ר׳ צדקה בכור חוסין בשנת 1743. זו השערה בלבד.
ומה עם הנגנים? עזרא אהרון, נגן העוד יליד בגדאד (1903–1995), נמנה עם המשלחת העיראקית לקונגרס המוזיקה הערבית בקהיר ב־1932. שילוח כותב באנציקלופדיה יודאיקה שעמד בראשה, ובמרכז לחקר המוזיקה היהודית מסתפקים בכך שיש הטוענים כך. בין יצירותיו העבריות נמנו גם פיוטים לבית הכנסת, ולעת זקנה עבר לפעמים לפני התיבה. אביו, כך סיפר, התנגד לעיסוקו במוזיקה מחשש לביטול תורה.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.